בית העם

בית העם הראשון היה צריף ששכן על המגרש שהיום עומד עליו המבנה של המסעדה והסילו. אתי הרטוג זוכרת בצריף מסיבה לסיום כתה ח' ופסנתר שעמד שעליו למדה לנגן. בשלב מסוים הוחלט לבנות מבנה במקום הצריף. לא ברור אם הייתה זו יוזמה של הגופים המקומיים, המועצה המקומית או אגרא, או יוזמת מנהל סניף חיפה של חברת רסקו, ד"ר הירש. על כל פנים ד"ר הירש השיג את הכספים הנחוצים ונתן למחלקה הטכנית של החברה את ההוראה לגשת לבנייה. המבנה שנבנה היה בגודל של 120 מ"ר בעל אולם אחד וחדר/במה ששימש למועצה המקומית. שימוש נוסף לאולם היה כאולם ספורט לשעורי התעמלות לתלמידי בית הספר היסודי. גם הדואר שכן פעם בחדרון הקטן של בית-העם.  ואחרי ההפרדה המוניציפאלית לשתי הרשויות – יקנעם ויקנעם עילית - היה למשרד הוועד. מסיבת חנוכת בית העם בשנת 1945 הייתה אמנם באיחור מסוים והייתה גם חג העשור למושבה וחג קבלת המתיישבים החדשים ונשארה חרותה בזיכרון התושבים דאז בתור האירוע הפותח עידן חדש – הגדלת מספר הנחלות ויחד עם זאת הגדלת מספר התושבים בישוב.

דא עקא שעם הגידול במספר התושבים הוברר שאין אפשרות לרכז את כל הכפר תחת קורת גג אחת. בשנת 1964 התארגנה ועדה יוזמת שהכינה מספר הצעות להגדלת בית העם. באסיפת כפר ביום 21.4.65 נבחרה ועדה ציבורית שכללה את החברים הבאים: אגר עלי (אבא של שאול אגר ומיכל קטורזה), בן מאיר מאיר (אבא של נועם בן-מאיר), בן יוסף יחיאל (סבא של משיח אבי), דברת ברוך (אבא של יעל בלדב) דגן נתן, דייגי דוד (אבא של תמר הראל ומוטי דייגי). באותה אסיפה גם הוחלט שעל כל משפחה ל"תרום" 100 לירות להקמת בית העם, ולחתום על התחיבות לתשלום 20 לירות  למשך 10 שנים להחזר ההלוואה שהמועצה תיקח לצורך הבניה.

בנובמבר 1965 נוסח מסמך הסבר לתכנית להרחבת בית העם בשילוב עם מועדון ויצ"ו. על המסמך חתומה הועדה להקמת בית תרבות ביקנעם. לא ברור לי אל מי הופנה המסמך. על כל פנים ברור שנערכה מגבית בין התושבים והתקבלו 10,000 לירות במזומן. החישוב הכספי דיבר על 35,000 לירות הוצאות משוערות שיכוסו ע"י הלוואה של 25,000 לירות מהמוסדות המתאימים, ומימון עצמי בסך של  1000 לירות. משרד הביטחון אמור היה לממן את הקמת מקלט ואילו ויצ"ו תתרום את חלקה לשיפוץ המבנה המקורי של בית העם והפיכתו למועדון ויצ"ו. במסמך הנ"ל  כתוב כי "המיזוג של שתי הפונקציות תחת גג אחד הוא מטעמי יעילות, הננו בדעה כי בכפר קטן יחסית רצוי לרכז את עניני התרבות והבילוי במקום אחד ...בעיקרון יהיה המועדון שייך לויצ"ו והיא אשר תנהל אותו". עוד באפריל 1965 בפרסום חוברת של אגרא מדווח כי "המבנה אמור להיות בשטח של כ-200-220 מטר רבוע, ניצב לבית העם הקיים כשבית העם הישן משמש פרוזדור לבנין החדש ואגפיו ישופצו וישמשו חדרי אסיפה – עיון, מחסן ושירותים. המבנה יהיה פשוט, בנוי בלוקים, גג אסבסט, תקרה, טיח, נגרות וחשמל..... יהיו מקומות ישיבה לכ-350 איש" . ב-30 לאוגוסט 1967 נחתם חוזה בין הועד לבין ויצ"ו וחנה דברת מונתה מטעם ויצ"ו כאחראית על החלק שלה  בבניין ועשתה זאת  בנאמנות במשך שנים רבות. הרחבת בית העם יצאה לפועל בשנת 1968 בתכנונה של האדריכלית מיכל ארנט והקונסטרוקטור אפרים מלר מחיפה. ערן הראל תכנן את התוספות לבנין הקטן. ב-30 ביולי 1968 התכנסה ועדת בית העם ו"הוחלט להפעיל ועדת תרבות בקשר לערב פתיחה חגיגי של בית העם"  משתתפי הישיבה הם אסתר קרינסקי - מטעם ויצ"ו, נתן דגן וברוך דברת. הוחלט גם "על הפעלה משותפת של בית העם, מבלי לפגוע בזכויות של מועדון ויצ"ו. ההכנסות וההוצאות של הבית יתנהלו בחשבון אחד".

מיד עם השלמת בית העם פונה רחל שמיר לוועד בתור יו"ר ארגון אמהות עובדות – נעמ"ת – בבקשה שיותר גם להם להשתמש באולם הקטן. הפתרון – הפגשת הנוגעים בדבר.

באוקטובר 1974 מחליט הוועד לגשת לבניית הספרייה במקום משכנה היום, בצמוד לבית-העם. עד ההפרדה המוניציפאלית ב-67 השתייכה הספרייה להסתדרות ושכנה בבנין מועצת הפועלים – היום ביתה של משפחת שור. לאחר מכן לא היה לספריה מקום של קבע.  בניית  הספרייה התאפשרה בזכות שלושה גורמים - פדיון מכירת בית הספר  הדו-תכליתי, אשר איחד תפקיד ההוראה ותפקיד השמירה, לגורם פרטי (משפחת שרון), תרומה מאת משפחת גולדהר לזכרו של שאול אבי המשפחה ותרומתה של חברת סולתם שבה עבד שאול גולדהר שנים רבות.

ב-1991 מחליטים שיש להעביר את בית העם לשלב מתקדם יותר - תכנון תקרה אקוסטית, הכנסת מיזוג אויר, שיפור מערכות החשמל והוספת רחבת כניסה. בישיבת ועד מיום 20.10.91 מציעים לפנות לאדריכלים לבקש תכנית לשיפוץ בית העם. במרץ 92 התקבלה הצעתה של הדס בשן. בספטמבר 92 פונה יו"ר הועד – זאבי כחולי – לראש המועצה האזורית מגידו לקבל סיוע בשיפוץ בית העם. רק בינואר 96 סוכם כי "האגודה לרווחת תושבי מגידו" שליד המועצה האזורית תבצע את עבודות השיפוץ.

מתי נותק הקשר בין המושבה לבין ויצ"ו בנושא בית העם? מכתב  מ-82 לרונית בועזון (אמא של מיכאל בועזון) – יו"ר הסניף המקומי – מויצ"ו הארצית מדגיש כי ויצ"ו תמשיך ההתקשרות עם הועד. שנים רבות ויצ"ו תרמה חלקה גם בפעילות הנוער. במכתב שנשלח לוועד ב-נובמבר 93 מודיעה יו"ר המחלקה לנוער בויצ"ו על הפסקת פעילותה בקרב הנוער ביקנעם. יתכן וזהו  גם המועד בו נותק הקשר בין המושבה לבין ויצ"ו בהקשר של  בית העם ה"קטן". יחד עם זאת ב-96 חנה דוברת עדיין אחראית על בית העם הקטן – קיימים מכתבים בם היא פונה לוועד בענייני תיקונים קטנים.

בית העם במתכונתו הנוכחית הושלם בשנת 2005 בתקופתו של שמואליק מדר כיו"ר הועד. התכנון היה של האדריכל אליאב מקבוץ הזורע והוא נעזר בצוות חשיבה מתושבי יקנעם. בוטלה הבמה הגדולה והאולם סובב ב-90 מעלות למצבו הנוכחי עם רצפה אופקית וגג חדש במקום גג האסבסט. המטרה הייתה ליצור במה גדולה דו-צדדית שתתפקד הן מכיוון האולם והן מכיוון הדשא. ובנוסף ליצור כניסות נפרדות שלא דרך מועדון ויצ"ו וכן שירותים ראויים.

המטרה הושגה – בית עם לתפארת יחד עם "תיאטרון דשא"