ישיבות לא מעטות של המועצה המקומית הוקדשו לנושא הקרנת סרטים במושבה. ישיבת המועצה  מיום 12.2.49 הוקדשה רובה ככולה לדיון  למי תינתן זכות זו. שני המתחרים על הזכות היו עמירם שמיר (אבא של אורנה אנקור) ופנחס מלטר. מלטר זכה לאחר שעמירם שמיר ויתר.

מלטר פנחס ויהודית –הגיעו מתל אביב בשנת 1943 בעקבות ידידם ורצקי דוד שהיה מנהל ביה"ס ביקנעם. פנחס מלטר היה חשמלאי. הוא עבד במחנה הצבא הבריטי בג'למי ושם גם רכש נסיון כמקרין סרטים.

בפברואר 49 החל מלטר בהקרנת הסרטים במושבה -  בקיץ  בחוץ בחורף בבית העם

בחוץ היו ההקרנות על הקיר החיצוני של בנין הדואר – מבנה קטן העומד היום בחצר של משפחת קובי.  ישבו על ספסלי עץ ולמחרת ההקרנה היו הילדים באים לחפש אוצרות שנשכחו או נפלו מכיסי הצופים.

בהחלטת המועצה לגבי השכרת בית העם לקולנוע הוצע שאין להשכיר לפני שימולאו התנאים הבאים: התקנת מכשיר כיבוי אש, הקמת תא הסרטה מחוץ לאולם, מכירה מוקדמת של כרטיסים ודמי השימוש ייקבעו בהתאם להוצאות. כמו כן הוחלט "לשלוח מכתב לבעלי הקולנוע כי בהצגות לילדים אין להציג קטעי סרטים שיוצגו בהצגות בערבים"

המקרן היה בבעלות מלטר שאותו קבל במתנה מבן דוד באמריקה. בתחילה הגיעו הסרטים – באוטובוס אגד - ממחלקת התרבות של ההסתדרות בתל אביב – הייתה רשימה וממנה ניתן היה לבחור. וממחלקת התרבות של שגרירות ארה"ב הגיעו סרטים דוקומנטריים שהוקרנו לפני הסרט. התרגום היה בצד הסרט והופעל ע"י מכונה בצד. הפעלת מכונת התרגום הייתה של עמי – בנם של יהודית ופנחס מלטר. מאוחר יותר פותחה שיטה של תרגום בגוף הסרט. בנוסף להקרנות ביקנעם הקרין מלטר סרטים גם בסביבה – במעברת מנסי ובהיוגב.

באוקטובר 52 מחליטים על מחיר הכרטיסים – 190 פרוטות (פרוטה – אחד חלקי 1000) להצגה ראשונה ו-200 פרוטות להצגה שניה ולהצגה באמצע השבוע. (שיווי של 200 פרוטות משנת 1952 צמוד למדד מחירים לצרכן שווה כיום 3.97 ₪ (הלמ"ס) הנהלת המועצה גם דנה בדרישה להוסיף למחיר הכרטיס תשלום לקרן רהוט. וכן נקבע הסכום של היטל העינוגים. (..."היטל עינוגים" הנו מס עירוני אשר הוטל על הרוכשים כרטיסי-כניסה להצגות קולנוע ולמופעי-בידור בתקופת הצנע")

בישיבת מועצה מינואר 51  דנים בשאלת הקמת מבנה קולנוע והוחלט שהעניין יימסר לידים פרטיות. במרץ מקצים 3 חלקות – אותן חלקות שעליהן נבנה הקולנוע מאוחר יותר. בינואר 52 מציעים לנהל מו"מ עם קבוצת בעלי הון להקים קולנוע ומחליטים להביא הדבר לידיעתו של מלטר.

במאי 53 בישיבת המועצה מאשרים את מתן הרשיון לקולנוע.

באב תשי"ג – אוגוסט 1953 נרשמה אצל רשם החברות חברה פרטית בשם "חברת קולנוע יקנעם בערבון מוגבל".

תזכיר ההתאגדות מונה את המטרות – " להקים ולנהל בתי קולנוע קיציים ו/או בתי קולנוע חורפיים ביקנעם. ולחתום על החוזה שנחתם כבר ביום 22.6.53 בין המועצה המקומית יקנעם ובין שלושה מיסדי חברה זו – פנחס מלטר, מנחם לחמן ויצחק הלפגוט (דוד של מנחם לחמן) לשם קבלת רשיון להקמת הקולנוע."

מנחם ומרים לחמן הגיעו ליקנעם כנראה באמצע שנות ה-40 ממשמר העמק. מנחם היה בנאי וב-47 נכנסו לביתם היום ביתה של משפחת לנגברג .

הון היסוד היה 3000 לירות כל אחד מהשלושה הכניס 1000 לא"י לקופת החברה.  הלפגוט ישב בקנדה ובאי כוחו היו רפאל לחמן(אחיו של מנחם לחמן) ושמחה ברטוב (דוד של הלחמנים). המנהלים היו רפאל לחמן, מנחם לחמן ופנחס מלטר

בנובמבר 53 אחרי שכבר נוסדה חברת הקולנוע וכאשר כבר דובר על הקמת מבנה קולנוע מבקשים חברי ועד השיכון בישיבת מועצה "לאפשר להם להציג הצגות קולנוע בצריף התרבות בשיכון יחד עם לחמן..... הם מוכנים למסור את כל ההכנסות הנקיות מכך למטרות ציבוריות בשיכון שיוצעו ע"י המושבה". בדצמבר 53 הוחלט כי הזכות תינתן ללחמן. לא מצאתי עדות לקיום הקרנות לפי הבקשה הנ"ל.

ב-1954 נבנה בית הקולנוע - בגבול שבין השיכון והמושבה (הבנין הנטוש שברחוב מעלה הבנים)

באפריל 54 ממליצה מועצת יקנעם לאפשר הצגות קולנוע לחברה כבר עתה בתנאי שעד חדש ספטמבר יתחילו בעבודות הגג והריצוף. בדצמבר 54 מתמנה שרה בשן לועדת שמות לקולנוע והשם שנבחר היה "עמית". אחת השאלות שעלו בישיבת המועצה היא שאלת ביקור ילדים בקולנוע. צנזורה אמרנו? השאלה עברה לועדת החינוך.

הפתיחה החגיגית נדחתה כנראה כי רק בישיבה מיום 21.2.55 הוחלט שפריץ לוינגר , ראש המועצה, יברך בשם המושבה.

. המנהלים היו בתחילה מנחם ורפאל לחמן ופנחס מלטר. עם השינויים באחזקות של המניות בוצעו גם שינויים ברשימת המנהלים

בדיווח לרשם החברות נמסר כי באספה השנתית שהתקימה ב-5.12.54 התפטר מלטר ואילו עמרם הרצוג (אבא של גלילה יוקר ואהרן הרצוג) נכנס כמנהל במקומו לאחר שרכש מניות באוגוסט 54. את מניותיו של מלטר העבירו ליוסף וייס ולאסתר וייס סבא וסבתא של מודי אורן העברה שהסתימה מצדו של מלטר בתביעה שהגיעה עד לערעור בבית המשפט העליון.

בשנת 1957 מחירי כרטיסי הקולנוע עדיין היו בפיקוח ובישיבת המועצה מאשרים קבלת כל הסדר שהושג ויושג בין מרכז השלטון המקומי, האוצר והתאחדות בעלי הקולנוע ביחס למחיר.

מלטר עזב את יקנעם בשנת 1960. משפחת לחמן מנחם עזבה בשנת 1958 לפי דורית לחמן. לפי הדוחות אצל רשם החברות הדוח האחרון שבו מופיע מנחם לחמן כמתגורר ביקנעם הוא מדצמבר 1961

 במשך הזמן נוספו בעלי מניות – קרם חיה ואריה (המשק של משפחת מרקוב), הרצוג יהודית (אמא של גלילה יוקר ואהרן הרצוג) ושטיין לילי (אמא של רוני סלע ואורי שטיין). ונג'י יחזקאל (אבא של יחזקאל אילה וסטריקובסקי נועה) שנכנס כשותף כנראה בשנת 1965.

באולם הקולנוע הוצגו סרטים פעמים אחדות בשבוע. בימי שני בד"כ מערבונים וסרטים היסטוריים רחבי יריעה. בימי רביעי סרטים הודיים ובמוצ"ש כל השאר.  בדוח חשבון רוח והפסד לשנה שהסתימה ב- 31.3.56 לבד מההכנסות להצגות הקולנוע יש גם הכנסות מהשכרת האולם להצגות ולאספות והחכרת המזנון. את המזנון תיפעלו חנה וישראל פוגל – ישראל עבד אח"כ שנים רבות במחסן הטכני של אגרא.  הצגות היו באולם עצמו ולעיתים בחוץ בצד הצפוני שהמדרון היווה תיאטרון מושלם. בין היתר הצגות החוג הדרמטי אותו ארגן וביים שמעון גפן שהיה מנהל ביה"ס היסודי ביקנעם עילית עד שנת 1972.  גם מסיבות סיום כתה ח' התקיימו באולם הקולנוע.

בישיבת הנהלת המועצה מיום 9.6.59 מבקש עמרם הרצוג פטור לקולנוע מתשלום מיסים – מס עסקים ומיסים כלליים בטיעון שהדבר הובטח בעבר ושאין הכנסות והוא מבקש לראות את הקולנוע כשירות. הוחלט למנות ועדה לבדיקת העניין.

בפרוטוקול מישיבת המועצה מיולי 1963 מדווח ראש המועצה יעקב שמואל כי שלב א' במרכז החדש בשיכון הולך ונשלם – חנויות, בית המועצה ובית ההסתדרות ובשלב ב' מכינים את הקולנוע ושורה נוספת של חנויות, בנק ודואר.

מתי נבנה בית הקולנוע בשיכון? – היום יקנעם עילית  – רפי טולדנו, מבקר עירית יקנעם עילית, זוכר כי כשהגיע לארץ בדצמבר 1966 ראה סרטים בקולנוע זה. מתי הופסקו הקרנות הסרטים בקולנוע "עמית"? לא מצאתי תשובה. בישיבת הועד מנובמבר1968  העלו אריה קרם ועמרם הרצוג את בקשתם בעניין הצגות קולנוע בבית העם. הוחלט לבדוק אם יש מתעניינים נוספים ולבדוק מכשיר הקרנה דבר המוכיח לדעתי כי הופסקו ההקרנות במבנה הקולנוע במושבה.

במאי 68 נישאו באולם הקולנוע טובי וגיורא דותן – כנראה האירוע האחרון

לאחר מכן פעלה נגריה במבנה שפונתה כנראה ב-1976.

אגב נאמר לי שבקולנוע בשיכון זיכיון המזנון היה של סימון אלפסי

ועכשיו לזכרונות –

יש הזוכרים את הקולנוע כמקום מפגש לנוער בסגנון "שופוני". יש הזוכרים הסרטים שהוקרנו. יש מי שזוכרת שהועלתה בפני לוינגר השאלה אם להתיר פיצוח גרעינים באולם ותשובתו הייתה – ודאי – צריך שתהיה עבודה למנקים. רני בשן זוכר שכל מוצ"ש הייתה חבורת בני נוער עולה לקולנוע ויושבת באופן קבוע בשורה 20 בצד השמאלי.

וכל הזוכרים את הקולנוע בפעילותו מוזמנים להוסיף דבר.