מיד עם פרוץ מלחמה העולם השנייה, בסוף שנת 1939, הכריזו המוסדות הלאומיים של היישוב היהודי על מפקד שיביע את נכונות היישוב להתגייס למלחמה באויב הגרמני. 40,000 צעירים התייצבו במפקד והביעו נכונות להצטרף מיד לצבא הבריטי ולהילחם בשורותיו - תחת דגל עברי. בשנת 1940 הוחל בגיוס ליחידות הצבא הבריטי.

אשר למניעים לגיוס  - רשמית הוצגו שתי סיבות  רצון לקחת חלק בלחימה נגד האויב הנאצי. נקמה בגרמנים ביחוד אצל העולים שהגיעו בעשור האחרון ממרכז אירופה ועמדו על משמעות המשטר הנאצי, והכנה של גרעין לצבא העברי לעת הצורך. היו שטענו כי ברוב המקרים המניעים היו כלכליים. בארץ ישראל שררה אבטלה נרחבת, והגיוס לצבא נראה לרבים פתרון הולם.

למעלה מ- 1,500 מן המתנדבים ביישוב לצבא הבריטי נפלו בשבי, רובם המכריע במערכות יוון וכרתים באביב 1941, ושנות המלחמה הבאות עברו עליהם במחנות שבויים ובקבוצות עבודה בגרמניה. קבוצת השבויים הארצישראלית העיקרית, שוחררה בראשית אפריל והגיעה כעבור ימים אחדים לבריטניה. לאחר חודש וחצי באנגליה, הועברו השבויים המשוחררים באוניות למצרים ומשם למחנה סרפנד (צריפין(. השבויים המשיכו את שירותם בצבא הבריטי בתפקידי שמירה עד שהגיע יום השחרור.

אנשי יקנעם שהתגייסו לצבא הבריטי –

ארבעה גברים תושבי יקנעם, נשואים ואבות לילדים התגייסו: וילי שרטר, יעקב פולק, הלל וולקוביץ וצבי יפה. שני הראשונים נשבו ביוון וחזרו אחרי סיום המלחמה. וולקוביץ ופולק עזבו את יקנעם אחרי שובם מהצבא.

 אני מציינת פה רק את שמות הצאצאים שחיים ביקנעם

וולקוביץ הלל - התגיס ב-40 כנראה ל-  Port Operating Companyב-42 עבר לגדוד השני (Palestine Regiment) אשר הוקם בספטמבר 42.ואשר שהה בבנגאזי שבלוב. בספטמבר 44 עם הקמת החי"ל (החטיבה היהודית הלוחמת – הבריגדה) עבר עם הגדוד לאיטליה שם השתתף הגדוד בלחימה. יצחק וולקוביץ לא זוכר במדויק מתי חזר האב הביתה 45 או 46.בשנת 1971 קנו עמליה ז"ל  ורפי לביא את ביתה של משפ' וולקוביץ

יפה  צבי  – היה ביחידת הנדסה 738 . באפריל 41 הועברה הפלוגה למצרים ואנשיה נלחמו באל עלמיין.  באוגוסט 44 הגיעו לאיטליה. בתום הקרבות עבר למודיעין בתור מתרגם .צבי השתחרר בתחילת 46. (עדנה קנולר ובתה מיכל נגלר ומשפחתה)

פולק  יעקב - התגייס לחיל החפרים. שרת במדבר המערבי ובאפריל 41 נפל בשבי הגרמני. ושהה במחנה לנדסדורף בגרמניה. פולק ניסה לברוח 3 פעמים ובנסיון הרביעי הצליח. במרץ 45 הגיע לביתו ביקנעם. ב-46 עם שחררו מהצבא עזבה המשפחה את יקנעם.

שרטר וילי – התגייס לחיל החפרים. באביב 41 נפל בשבי בקאלאמטה שביוון. היה בשבי עד לסיום המלחמה. חזר הביתה ב-46 (אילנה זהר ובתה בילי הראל ומשפחתה)

נשות המתגייסים – צילה שרטר, אולי פולק וזנטה יפה עבדו כאזרחיות במחנה הבריטי במנסורה. עדנה קנולר זוכרת כי המשכורת שהגיעה למשפחות היתה 2 לי"ש לחודש וכן היתה למשפחות האפשרות לקנות מזון בחנויות הצבא. נוסף לכך ילדיהם זכו לחינוך חינם.

בקיץ 1941 הסתיימו הספקות, הצבא הגרמני תקף את ברית המועצות והיה במדבר המערבי בדרכו לכיבוש תעלת סואץ.  בארץ ישראל התעוררה מחדש התביעה להתגייס, בצורה המונית, לצבא הבריטי. וכך הכריזו המוסדות הלאומיים על צו גיוס של רווקים מגיל 20 עד 30 ונקטו אמצעים נגד המשתמטים ממילוי הצו.

. במושבה לא היו רבים הכלולים בקטגוריה של מי שחייבים בגיוס בהתאם לציווי המוסדות הלאומיים מי שכן התגייסו הם שמואל הירש, מרדכי פרנסקי  ואסתר כהן,

הירש  שמואל  - התגייס בסוף 41 לגדוד השני של חיל הרגלים. עם היחידה הגיע למצרים לאזור סואץ שם שהה הגדוד עד 44 שאז הגיע לגדוד הראשון של הבריגדה ואיתה  לאיטליה ומשם להולנד. עם השחרור נישא בנישואים פיקטיביים לצרכי סרטיפיקט לקרובת משפחה. (אשתו חנה הירש לבית קרמר ובתה גילה גרוסמן)

פרנסקי מרדכי - התגייס ל- RAF ושרת במצרים (דוד של מתי ואריאל מורן)

בשנת 1942 הוחל בגיוס נשים, ואלה גויסו למקצועות פקידות, חיל רפואה, נהגות - אפילו לרכב כבד - ולחיל האוויר. הנשים שירתו החל מינואר 1942 במסגרת חיל העזר לנשים (ATS), או חיל העזר האווירי לנשים (WAAF). כ-4,000 מבנות היישוב (למעלה מ-3,000 ב-ATS וכ-700 ב-WAAF) שירתו במסגרת זו.

אסתר כהן - התגייסה ל-ATS – חיל התובלה – באפריל 1942 ושרתה במצרים. היא שוחררה במאי 1946 (דודה של רני ולב עמי בשן ונילי כהן, יעל סודק, זיוה קידר ושי כהן)

 בדצמבר 1946 הוחל בהתיישבות מאורגנת ראשונה במושבה נערכה הגרלת נחלות  וב-47. קבוצת מתיישבים חדשה בונה בתיה. חלק מן המתיישבים החדשים היו חיילים  אשר השתחררו משורות הצבא הבריטי -

בטלהיים יהודה וצילה – יהודה גויס ביוני 41 כנהג ליחידת התובלה. הוא שוחרר ביולי 46. (יורם בטלהיים)

דברת ברוך וחנה –  ברוך עלה בשנת 1940 מהולנד כשמטרתו הייתה להלחם בנאצים.  לחיל הרגלים הבריטי התגייס ביוני 42. הגיע למצרים ומשם לאיטליה. עם סיום המלחמה הגיע להולנד. בהולנד נישאו ברוך וחנה. בזכות העובדה שנשות חיילים ארצישראלים זכו לסרטיפיקט לעליה יכלה גם חנה להגיע לישראל. ליקנעם הגיעו בעקבות דוד של חנה – מש' דה- פריז (הבית של ברוך ותמר רון). (יעל בלדב ומשפחתה, אסף בלדב ומשפחתו, מורן מיינץ ומשפחתו)

יפה צבי וזנטה - משפחת יפה הגיעה ליקנעם ב-39 ועד לקבלת המשק גרו בבית פרנסקי.עם שחררו של צבי נרשמו לקבלת נחלה ואכן קבלו.

כהן לאו וברכה– לאו התגייס ב-1940 ליחידת חפרים המסלול היה מצרים – מרסא מטרוק – יון ונפילה בשבי בקלאמאטה. מחנה שבויים בגרמניה ולקראת סוף המלחמה חלה בטיפוס. עם השחרור נשלח להבראה בסנטוריום בבלגיה ולאחר מכן לבריטניה. לפלשתינה חזר ב-46 ואז גם הגיעו ליקנעם. (ברוריה כהן ומשפחתה)

שמואל שמעון ושושנה– שניהם התגיסו לצבא הבריטי.  שניהם עלו מגרמניה בעליית הנוער לכפר יהושע ונישאו שם. שמואל התגייס בדצמ. 40 לחפרים. המסלול היה – אימונים בסרפנד (צריפין) – מצרים – לוב – יוון – נפילה בשבי בקלאמטה. בשבי היה בסטאלג 6 בשלזיה ולאחר מכן במחנה שבויים למסדורף ועבודות כפיה. במאי 45 עם השחרור הוטס לבריטניה להבראה ואז לארץ ולשחרור מהצבא.

שושנה התגיסה ל- ATS בשנת 42 ושרתה כאחות בבית חולים בקהיר ואח"כ בנאפולי שבאיטליה. עם שחרורו של שמעון מהצבא שוחררה גם היא.(מרגנית שרון ומשפחתה, קובי שמואל ומשפחתו)

האחים מוזר – זוג תאומים שהתגייסו לחיל הים ושרתו על אותה משחתת (לא מצאתי מקור משפחתי למידע נוסף)

מוזר יוסף ולולה - מכרו את המשק ב-67 לקק"ל

מוזר גדעון ותמר - מכרו את המשק ב-87 למשפחת היימן.

ב-1948 מגיעה להתיישבות ביקנעם קבוצה נוספת. בין המתיישבים מספר יוצאי הצבא הבריטי והבריגדה -

הירשברג שמואל ויהודית – שמואל נולד בוינה והגיע ארצה בעלית הנוער לתל עדשים בינואר 42 נישאו ואז התגייס לצבא הבריטי לפלוגת תובלה ושרת  כנהג משאית. הוא היה במצרים ובאיטליה. עם סיום המלחמה בא לחופשה וחזר לאיטליה למבצע הצלת היהודים . השתחרר ב-46. (שולה ליס ומשפחתה)

טלית  ישראל ושושנה – ישראל שרת בגדוד השני של הבריגדה ואתו הגיע לבלגיה

בשנת 1951 בהתישבות במנסורה –

דוד לרמן - דוד הגיע ארצה בעליה בלתי לגלית ונכלא לשנה וחצי במחנה עתלית.  ב-42  3 חודשים לאחר שחרורו מעתלית התגייס  לצבא הבריטי ועם יחידתו שהה במצרים עד הקמת הבריגדה ב-44. עם הבריגדה נלחם בצפון איטליה. עם סיום המלחמה הוצבה יחידתו על הגבול בין איטליה לאוסטריה ופעלה רבות לטובת יהודי אירופה.

בשנת 1955 הגיע ליקנעם יוסף יקיר כשנישא ללאה שהתאלמנה מבעלה הראשון איתו הגיעה להתיישבות ביקנעם בשנת 1947. יוסף עלה בעלית הנוער מגרמניה בשנת 1938 לקבוץ שדה אליהו. הוא התגייס לבריגדה בשנת 1944. הגיע למצרים משם לאיטליה ואת המלחמה סיים בבלגיה. יוסף חזר לישראל ב-45 או 46. (הלל יקיר ומשפחתו, שירה אודסר ומשפחתה)

ותודה לדוד לרמן ולבני המשפחות שתרמו מידיעותיהם.

הערה -

כאשר הלל וולקוביץ התגייס לצבא נשארו בבית 3 בנים ובת. שמואל הבכור, זוג תאומים וצפורה שנולדה ב-1940. התאומים היו הילדים הראשונים שנולדו ביקנעם – מרץ 1936. בהיותם פגים הם נכנסו בבריתו של אברהם אבינו רק באוגוסט 36. הנוטרים יואש זולר ויצחק קליצ'בסקי  שנהרגו בשמירה על המטעים בהרים בתאריך 02.08.36 זכו שהתאומים ייקראו על שמם. בעקבות הסיפור כתב המשורר דוד שמעוני את שירו "בהר אפרים ביקנעם". וכן – פעם קראו לאזור שלנו הרי אפרים עד שהוחלט שלא שבט אפרים ישב באזור אלא חצי המנשה.

מצורף התחקיר בקובץ Word